ה-NME ביקש מ-15,000 מקוראיו לדרג את הקאברים הטובים והגרועים של כל הזמנים. התוצאות מפתיעות בעיקר בגלל המקום הראשון. בפוסטים הקרובים אסקור את המצעד הזה, נתחיל מלמטה ונעלה, מדי פעם אציע קאברים נוספים כאלטרנטיבה לקאבר הזוכה, בשביל הגיוון.
הטובים:
מקום 9 - Marvin Gaye - I Heard It Through The Grapevine, במקור של סמוקי רובינסון והמיריקאלס, שיר מוטאון קלאסי שהקאבר של מרויין גאי מ-1968 הצליח כל-כך עד שהפך למזוהה בלעדית איתו. מעט אחריו הוציאו CCR, באלבומם החמישי, את הגירסה האפית שלהם (11 דקות!).
נדלג עשור אל תור הזהב של האנדרגראונד, אחרי שסערת (ומהפכת) הפאנק שככה והכשרונות האמיתיים החלו לצוץ, הוציאו, כמעט במקביל, שני הרכבים מעניינים קאברים משלהם לשיר. הסליטס, רבעיית הפאנק-רוק-פאנקי-דאב הנשית מבריטניה, הקליטה גרסה מעניינת ומדליקה במיוחד שיצא בזמנו כצד ב' לסינגל הראשון שלהן Typical Girls. אצל הסליטס השיר לובש מעטפת קיצבית יותר, טאצ' של דאב, בס שמן וכבד, כלי הקשה - כל החגיגה כמו הלהיט בצידו השני של הסינגל. חברי טוקסידומון, אחת מלהקות האנדרגראונד הנפלאות והנשכחות מהאייטיז, לקחו את השיר ועשו את הבלתי-אפשרי גם שמרו על הטון הטוקסידומוני שאפיין אותם לאורך השנים והפכו בכך את השיר לשיר "שלהם", אבל הצליחו להעביר את תחושת הייאוש של הגבר הנבגד, מה שהכי בלט בגירסתו של מרווין גאי (ולדעתי מהווה גורם עיקרי להצלחת גירסתו). אלא שיש כאן גם היפוך תפקידים - טוקסידומון הפכו את השיר לשיחת טלפון בין שני גברים, צעד שמרווין גאי, למרות היותו "גאה", לא היה מסוגל לעשות בסוף שנות השישים. השיר, דרך-אגב, באמת הוקלט בטלפון במהלך פסטיבל הומו-לסבי בסן פרנסיסקו ב-1977.
ויש גם קאבר דיסקו, מילדרד וייני, הוציאה קאבר דיסקו משלה תחת השם P'zzazz, בשנת 1980. תהנו.
Smokey Robinson & The Miracles (1966)
Marvin Gaye (1968)
Creedence Clearwater Revival (1970)
Tuxedomoon (1977)
The Slits (1979)
P'zzazz (1980)
